חג השבועות הוא אמנם הרגל הכי קצר, ללא חול המועד וחג שני, אבל הוא ללא ספק החשוב ביותר.
במשך 2448 שנים כ"ו דורות מאז בריאת העולם, העולם התקיים ללא שום תכלית נראית לעין. מלבד כמה בודדים, לא ידעו הבריות מהי תכלית הבריאה ולשם מה הם כאן. הם חיו בחסד מוחלט של ה'. ועל כך רמז דוד המלך בפרק קלו בתהילים, שמוזכר שם 26 פעמים "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", כנגד 26 הדורות שמאדם הראשון עד משה רבינו, שהתקיימו בחסדו של ה', גם מבלי שידעו וקיימו את מטרת העולם.
ואז הכל השתנה. לפני 3335 שנה, כשיצאו עם ישראל ממצרים, הם התבשרו שבתוך חמישים יום הם עתידים לקבל את התורה, שתגלה להם את סיבת הבריאה ואת רצון הבורא מהם. לכן הם ספרו יום יום את ספירת העומר. וביום החמישים, ו' סיון ירד ה' על הר סיני בקולות וברקים ונתן להם-לנו את התורה.
מאז, בכל שנה ושנה אנו חווים מחדש את העלייה הרוחנית הזאת ומקבלים את התורה מחדש. שהיא לא "רק ספר" אלא היא מגלה לנו את חכמתו ואת רצונו של ה' ואת סיבת בריאתו של העולם.
בגמרא מסופר (פסחים סח:) "מר בנו של רבינא, היה יושב בתענית כל השנה כולה (או חלם חלום רע על מנת לבטל את הגזרה), חוץ מחג השבועות, פורים ויום הכיפורים. בחג השבועות מכיוון שהוא יום שניתנה בו התורה. ורב יוסף ביום חג השבועות ביקש שיבשלו בשר עגל משובח, אמר: אם לא היום הזה, כמה יוסף יש ברחוב... יום מתן תורה הוא מה שגרם לי להגיע למה שהגעתי.
ולכן פוסקת שם הגמרא, שכולם מודים שבחג השבועות צריכים גם "לכם". זאת אומרת שעונג יום טוב לא יכול להסתפק רק בתפילות ולימוד תורה אלא צריך לחלק אותו חציו לה' וחציו לכם, להורות על כמה מיוחד היום הזה וכמה אנחנו צריכים להנות בו ולהעריך אותו.
כאשר אנחנו לומדים את התורה, אנחנו מחברים את שכלנו עם חכמתו של ה', ומעלים את עצמנו באופן רוחני וגשמי. אך כפי שאמר רבן שמעון בן גמליאל, "לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה" עלינו לראות בכל דבר שאנו לומדים, מה ניתן לקיים, ובכך לא רק לדעת את רצון ה' אלא גם ובעיקר לקיים אותו.
וזוהי מתנה שאין כדוגמתה. קשה לתאר עולם שבו אנו לא מכירים את בוראנו, ולא יודעים מה הוא מצפה מאתנו שנעשה, וכיצד אנו יכולים להודות ולהכיר לו טובה על כל הטוב שהוא עושה אתנו. אבל כעת, בזכות היום הזה של מתן תורה, אנחנו יודעים מי הוא ה', יכולים ללמוד את חכמתו, ולקיים את רצונו. ולא רק בין אדם למקום, אלא גם את דרך ההנהגה בין האדם לחברו קיבלנו בהר סיני. כל הלכות דרך ארץ והמידות גם הן חלק מחכמתו של ה', ואינם מעשי ידי אדם.
המשנה האחרונה בפרקי אבות שאותה קראנו בשנת שעברה, מדברת גם היא על מטרת הבריאה. ואומרת: כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו", וְאוֹמֵר "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".
כל דבר שנמצא בעולם הוא בריאה של ה', ועל כן עלינו לתת כבוד לה' איתו, באמצעותו ובעזרתו. על ידי כך אנו מקיימים את מטרת בריאת הברואים. כל דבר לפני שאנחנו נהנים ממנו אנחנו מברכים עליו ומשבחים את ה' באמצעותו. כל דבר שאנחנו רואים בבריאה עלינו לקשר אותו לבורא ולתת לו שיר ושבח, גדולה וכבוד.